<h1>ספר החינוך מצוה קל"א</h1>
<h2>דף כ.</h2>
שיסיר הכהן הדשן בכל יום ויום מעל המזבח, וזהו שנקרא תרומת הדשן שהיתה נעשית בכל יום, שנאמר [ויקרא ו'] ולבש הכהן מדו בד וגומר, והרים את הדשן. משרשי מצוה זו מה שכתבנו למעלה להגדיל כבוד הבית ולהדרו בכל יכלתינו מן הטעם שאמרנו שם. ונוי הוא למזבח לפנות הדשן ממקום שראוי להדליק בו האש, ועוד שהאש דולק יפה כשאין תחתיו דשן. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה [יומא כ"ג ע"ב] שהרמת הדשן היא עבודה מעבודות הכהונה. ובגדי הכהונה שהיו תורמין בהן הדשן היו פחותין מן הכלים שמשמש בהן שאר עבודות, שנאמר [שם] ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים. ואף על פי שפסוק זה נאמר בהוצאת הדשן אל מחוץ למחנה, מכל מקום גם בתרומת הדשן, דהיינו כשמסלק אותה מעל המזבח ומורידה לרצפה שאצל המזבח, יש לנו ללמוד גם כן שאין ראוי לעשות אותה מלאכה באותן בגדים שהוא משמש. ונאמר בזה על דרך משל, בגדים שבשל בהן קדירה לרבו אל ימזג בהן כוס לרבו. ואימתי תורמין הדשן בכל יום, מישעלה עמוד השחר, ובמועדים משליש האחרון של לילה, וביום הכפורים מחצות הלילה. וכיצד תורמין אותה, מי שזכה ובא גורלו להסירה טובל ולובש בגדי הרמה ומקדש ידיו ורגליו, והיו אומרים לו אחיו הכהנים הזהר שמא תגע בכלי עד שתקדש ידיך ורגליך, ואחר כך לוקח המחתה, ושל כסף היתה, נתונה במקצועות בין כבש למזבח במערבו של כבש, ונוטל את המחתה ועולה לראש המזבח ומפנה את הגחלים הילך והילך, וחותה מן הגחלים שנתאכלו בלב האש ויורד למטה לארץ, והופך פניו לצפון ומהלך בארץ למזרח הכבש כמו עשר אמות כלפי הצפון וצובר את הגחלים שחתה על גבי הרצפה רחוק מן הכבש שלשה טפחים במקום מוראת העוף ודישון מזבח הפנימי והמנורה. וחתיכה זו שחותה במחתה ומוריד לרצפה אצל המזבח היא המצוה של כל יום. ואחר שיורד זה שתרם רצין אחיו הכהנים ומקדשין ידיהם ורגליהם במהרה ונוטלין את המגרפות והצינורות ועולין לראש המזבח וגורפין את הדשן מכל צידי המזבח, ועושין ממנו ערימה על גבי תפוח, והוא מקום מן המזבח שנקרא כן. וכשאותו תפוח היה גדול מורידין ממנו קצת למטה בכלי גדול מחזיק לתך שנקרא פסכתר, ועומד שם עד שמוציאין אותו כולו מחוץ למחנה. ויתר פרטיה במסכת תמיד ויומא [כ' ע"א—כ"ד ע"ב]. ונוהגת בזמן הבית בזכרי כהונה. ועובר עליה ולא הסירה כמצותה ביטל עשה.
